פיסול

כשהמרד יפה הוא
מרזוק אל חלבי

הפסלים והעבודות העשויים מעיסת ניר תופסים מקום מרכזי בעבודותיה של סמאח. נראה כי עיסת ניר היא משחק אהוב עליה. באמצעותה היא יוצרת את עולמנו ואת האנשים החיים בו מחדש. בעבודות אלה נשמר מקום של כבוד לדמויות נשיות. נכון שהן ללא פנים לרוב, אולם למרות זאת דמויות אלה נושאות משמעויות מרובות העולות הן מהצורות והן מאותו מיקום שהיא בחרה להן. גם כאשר היא מביאה אותן בשחור – לבן יש בזה אמירה. הן מופיעות שם מלאות או רזות, צבעוניות יותר וצבעוניות פחות, הפנים שלהן לצופה או הגב – בכל המקרים סמאח מנסה להעביר לנו את מסריה, ומצליחה.

גם שטיחי הקיר, העבודות הנתלות נושאות משמעויות רחוקות מן הצבע והצורה. תמיד נמצא אותן מחולקות לשלושה חלקים לאורך או לרוחב, מספרות את סיפור האדם לאורך חייו, הילדות, הבגרות והזקנה. בכל שלב יהיה לאדם קשריו הענפים עם המעגלים החברתיים סביבו. לכל אדם מסלול המלא אכזבות והצלחות שלא קוטעות את המסלול ולא מוחקות את הצבעים של החיים שנשארים שם קבועים בעבודותיה של סמאח. היא מביאה לנו את בשורת הצבע כאומרת, “הצבע היה תחילה”!

כשמתבוננים בעבודות של סמאח נגלה את הבהירות והניקיון שעבודות אלה משדרות. זה למרות ריבוי הצבעים בכל עבודה, החיתוכים והניגודים בין הצבעים. תמיד תמצא את הצבעים והעבודות “נקיים” כפי שרק סמאח יודעת לעשות בקפידה. כך בציורים וכך בפסלים ובשטיחי הקיר. עולמה של סמאח הוא עולם של בהירות וניקיון אסתטי. עולם המתקיים מפעולה עדינה בלתי פוסקת של חיבור והפרדה בין הצבעים. הצבעים נאספים ושוב מופרדים בפעולה אין סופית כפעולת הצבעים בעולמנו. הניקיון ממשיך להתקיים גם כשהצבע משתלב בנושא העבודה. הוא לא נעלם וגם לא התמה.